היום בצהריים החלטנו שחייבים לגוון קצת.
מצד אחד – אחד מאיתנו שומר כשרות, אך מצד שני רצינו משהו מעבר לאוכל ביתי/פלאפל/שווארמה, אז לאחר חיפוש קצר בחרנו בסובה המגדירה עצמה "מסעדה בר אסייתי".
נסיעה קצר לצפון אזור התעשייה הדרומי של נתניה (פולג/איקאה), קצת לפני משרדי סלקום.
המסעדה היתה מלאה בזמן שבאנו, קצת לפני אחת בצהריים, וחיכינו בעמידה 10 דקות עד שהתפנו לקבל אותנו ולהושיב אותנו ליד שולחן שטרם נוקה מהלקוחות הקודמים. העיקר לתפוס עמדות.
לפי התפוסה והתור כבר פיתחנו ציפיות שהתבדו במהרה.
העיצוב הוא אסייתי זריז. באותה מידה זו היתה יכולה להיות מסעדה ביתית פשוטה שעברה מקצה קישוטים לטובת התמזרחות מהירה. בקיצור, לא המקום לאווירה. כאן באים לת'כלס.
מכיוון שדובר בשעת צהריים, הרי שתפריטי העסקיות היו על השולחן. יש מספר עסקיות, כאשר הבסיסית עולה 48 ש"ח. לא זול. לבטח לא ביחס לתמורה.
(לבעלי כרטיס חיוב או הסדרים עם מעסיקים בסביבה – המחיר הוא 38 ש"ח)
במחיר זה מקבלים מנה ראשונה (מבחר מרקים או אגרול), מנה עיקרית (מתוך מבחר מצומצם) וכוס שתיה, כולל מוגזת.
אני והדוס הזמנו אגרול. שנות השמונים היכו בנו עם אגרול רופס ושמנוני שהיה אחד מהגרועים שאכלתי בחיי, אם כי לפחות השמן היה יחסית טרי ונחסכה מאיתנו הצרבת.
הבריון הספורטיבי הלך על מרק היום שהיה ירקות בסגנון אסייתי. הוא דיווח על משהו שהזכיר לו את השירות הצבאי.
פסימיים המשכנו למנות העיקריות. אני לקחתי פאד-תאי עוף שהכיל אטריות אורז סבירות עם בוטנים קצוצים כמקובל, כמות יפה של עוף והירקות המקובלים למנה – בצל ירקות, נבטים, רצועות גזר וקצת חסה. את הכל עטף רוטב כתמתם ולא ברור. הייתי רעב ואכלתי בלית ברירה, אבל בניגוד להרגלי – לא סיימתי. יש גבול, אני כבר לא בצבא.
חבריי הזמינו מוקפץ בקר בחצילים עם אורז מטוגן ודיווח על מנה סבירה עד טובה-מינוס.
סיכמנו שזו היתה הגרסה האסייתית למפעיל חדר האוכל אצלנו בעבודה (רמז: לא מחמאה).
ביציאה ראינו שתי עלמות חן שישבו מול מנת אטריות ורדרדה שרק לוגו של "האלו קיטי" היה חסר עליה. (לצורך ההגינות נאמר שייתכן והיו אלו העלמות שצבעו עם המנה עם הרוטב האדום המוכר, ולא המטבח). בכל מקרה, ברחנו.
השירות היה מאוד לחוץ, מבולבל ולא תמיד מיודע אודות הרכב המנות. שעת הצהריים הלחוצה יכולה להיות תירוץ מסוים.
אז אותנו כבר לא יראו ב"סובה", לא בצהריים ובטח לא בערב.
הגענו למסקנה שליד מתחמי תעשיה ותעסוקה צומחות מסעדות שמנסות לתת קצת יותר תמורה מחדרי האוכל המרכזיים, תמורת הרבה יותר כסף – ומכך הן מתפרנסות, מקהל חצי-שבוי, בלי באמת לנסות להתאמץ עבור הלקוח וכספו.
ציון: 3 כוכבים.
תמורה למחיר: 2 כוכבים (ולחשוב שהיו עוד שתי עסקיות יקרות יותר).
כתובת: המחשב 1, א.ת. דרומי (פולג), נתניה.
כשר: כן.
אתר: http://www.rol.co.il/sites/soba
.
איתן,
אני חושב שבסובה לא אכלתי כבר יותר משנה-שנה וחצי, בערך בגלל כל הסיבות שמנית בפוסט שלך ועוד עשרות רבות נוספות.
בפעם הבאה שתזדמן לאיקאה-לנד ובא לך אסייתי, בלי הדוס הפעם (מתנצל), תבקר במוג'ו שבמרכז המסחרי החדש – "אלכסנדרה סנטר" (לא אני המצאתי את השם).
סושי טוב, יש כמה מנות מוקפצות לא רעות בכלל (אני מת על הפאד-קפאו). והאמת שהשירות אחלה (זה לא חוכמה, אני "דמות מוכרת" שם, אחראית המשמרת כבר כועסת עלי שאני אוכל כל פעם את אותה מנה…).
היי יובל,
מכיר את מוג'ו, הייתי שם כמה פעמים.
אני מסכים שזו האסייתית הכי נורמלית במתחם פולג, וגם כזו שמנסה לכוון גבוה, אבל מצליחה להתעלות בעיקר בתחום המחיר.
המנות בגודל לא משביע (אולי זה אני, שאני גדול מהממוצע…) ולמרות שאיכות חומרי הגלם טובה, לא נוצרות מנות שמעבר לבינוניות. סושי לא ניסיתי שם.
תמיד שיצאתי משם הרגשתי ששילמתי יותר על עיצוב ואווירה ופחות על אוכל טעים, ולכן אני כנראה לא אשוב לשם (ואם כן, אנסה את המנה שלך…).