בואו נודה בזה.
טוב, אני אודה בזה.
אתם לא חייבים להסכים.
עוגות השוקולד, כן, הפשוטות האלו, של הילדים.
הן גבוהות מדי.
העיקר זה הרוטב.
כן, אני יודע קוראים לזה קרם, אבל כמו שיש את הרוטב לבשר, כך הקרם הוא לעוגה, כמו שהבצק/ספוג/לקח של העוגה הוא הבשר.
לא, דימוי לא טוב. בבשר עדיף הבשר ורק מעט רוטב.
בגלל שהן גבוהות מדי, זה פחות טעים. כי הטעים הוא השילוב של העוגה (ככה נקרא לבצק/ספוג/לקח. זה יותר קל) והקרם.
וככה יוצא שאוכלים יותר מדי עוגה ופחות מדי עוגה עם קרם.
אם יש קרם טוב, אז חבל על הזמן.
אז אני פונה בקריאה נרגשת ממעמקי בלוטות הטעם, לכל אופי עוגות השוקולד (אם כי זה נכון לכל עוגה עם קרם, לאו דווקא שוקולד) – אנא, פחות עוגה.
ואם אתם לא רוצים לשנות מתכונים או שבכל אופן יצאה לכם עוגה גבוהה – פשוט חתכו אותה לשניים בגובה ובכך נרוויח כולנו שתי עוגות עם קרם, בדיוק ביחס הנכון.
תודה לכם!
מסכימה אתך.
אני חושב שזה נכון בעיקר בעוגות קקאו, שבטעות מתקראות עוגות שוקולד (עוגה כושית, בפי הגננות). במקרה הטוב הן עשויות קקאו, במקרה הנפוץ עשויות שוקולית.
בעוגת שוקולד אמיתית עם שוקולד אמיתי לא צריך קרם ולא רוטב.