ארכיון הקטגוריה: ביקורת מסעדות

ביקורת מסעדה – ביסטרו עדן

גילוי נאות: פנו אלי מאתר הקופונים "גרופון" (הסניף הישראלי) והציעו לי עסקה כזו: הם יזכו את החשבון שלי באתר שלהם בקרדיט, שזה למעשה זיכוי בכסף שניתן לי מראש, ובעזרתו אני יכול לרכוש מהם קופונים למסעדות שיש להן עסקאות פעילות ב"גרופון". בתמורה אני מתבקש לכתוב ביקורת על המסעדה בבלוג זה, לאחר מימוש הקופון/קופונים שרכשתי, כאשר אני מתבקש רק להזכיר בביקורת את "גרופון" ולקשר אליהם. אין להם כל מעורבות בתוכן – לא אישור, לא דחיה ולא עריכה. אני כותב את מה שאני חושב על המסעדה – לטוב ולרע, ללא פילטרים והטיות. המסעדה היא בכלל לא צד בעניין. הסכמתי, נשמע לי לא רע. אני גם שומר על עצמאות התוכן שלי וגם מקבל הזדמנות לבילוי בחינם או בעלות נמוכה.
ביקורת זו היא במסגרת ההתקשרות הזו.

הפעם, בניגוד לביקורת הקודמת, ביקרנו מוקדם במסעדה, הרבה לפני מועד סיום עסקת הקופון. הפעם הקופון הוא לארוחה זוגית במסעדת "ביסטרו עדן" של מלון "עדן", אשר בשכונת כרם התימנים, תל-אביב קרית קודש.

נתחיל בטקסט ההצעה לעסקה (הועתק מאתר "גרופון" למעט השמטות על ידי של טקסט חוזר או לא רלוונטי. הטקסט באתר "גרופון" הוא הקובע לצורך מימוש העסקה, כאן הוא מובא רק לצורך הביקורת והתיעוד):
"
היתרונות
ניתן למימוש מיידי
רכישת ומימוש גרופונים ללא הגבלה
מסעדת שף המציעה שלל מנות דגים, פירות ים, פסטות וסלטים, קינוחים מושקעים, יינות איכות ועוד
חומרי גלם טריים הנבחרים בקפידה בדוכני שוק הכרמל הסמוך

ההצעה
ארוחה ל-2 סועדים ב-189 ₪ בלבד במקום 390 ₪, הכוללת: לחם ומטבלים, 2 מנות ראשונות, 2 מנות עיקריות
ארוחה משודרגת ל-2 סועדים ב-245 ₪ בלבד במקום 490 ₪, הכוללת: לחם ומטבלים, 2 מנות ראשונות, 2 מנות עיקריות, 2 כוסות יין הבית וקינוח זוגי
ארוחת פרימיום ל-2 סועדים ב 290 ₪ בלבד במקום 580 ₪, הכוללת: לחם ומטבלים, 2 מנות ראשונות, 2 מנות עיקריות, בקבוק יין הבית וקינוח זוגי
*פירוט המנות לבחירה – בהמשך הדף

האותיות הקטנות
תקף עד 27.11.2013
תקף בימים ובשעות: ב'-שבת 18:00-22:00
יש לתאם הגעה מראש, בטלפון: 03-5455900
עד 4 סועדים בשולחן
ראשונות לבחירה: עד שווי של 68 ₪
עיקריות לבחירה: עד שווי של 115 ₪
הגרופון יהיה זמין בתום הרכישה תחת "ההזמנות שלי"
ראו את הכללים החלים על כל העסקאות

מסעדת השף 'ביסטרו עדן' ממוקמת במלון הבוטיק עדן תל אביב בשכונת כרם התימנים הציורית שבלב ת"א, קרוב מאוד לחוף הים, לטיילת החדשה של יפו ולשוק הכרמל.
ביסטרו עדן מציעה חווית קולינארית חוצת גבולות וסגנונות, עם שלל ראשונות ועיקריות דגים, פירות ים, פסטות וסלטים העשויים ביד אמונה, קינוחים מושקעים, יינות איכותיים ועוד. הפרודוקטים נבחרים כולם טריים-טריים בדוכני שוק הכרמל הסמוך, מה שתורם ליצירתן של מנות קלאסיות שלא פוגשים כל יום.

תפריט הארוחה והמנות לבחירה:
• לחם ומטבלים
• ראשונות וסלטים לבחירה:
– בליני
– קלאמרי ממולא בבורגול וריקוטה בקרם עגבניות ופירות
– סביצ'ה דג ים והדרים
– פולנטה רכה של תירס טרי עם אספרגוס, פרמז'ן ושמן כמהין
– סלט אנדיב וגבינה כחולה בויניגרט פטל
– סלט מון בלאן ירוק עם הר שבבי פרמז'ן
– סלט ירוק

• פסטות ועיקריות לבחירה:
– פסטה אליו אוליו
– פסטה עגבניות שרי, בצל סגול, שום קונפי, צ'ילי חריף ואורגנו
– פסטה שמנת, דוקסל פטריות וכמהין
– פסטה קרבונרה
– דניס עם ירקות, פום אוקרסה ורוטב וולוטה מרטיני
– מוסר ים על קרם שומר ורוטב בוייבז

• קינוחים מתחלפים

• יין הבית (לרוכשי האופציה)
"

אנו לקחנו את הארוחה המשודרגת ב-245 ש"ח כי רצינו קינוח ולא את הפרימיום כי אנו לא שותים יין.

לקחתי דווקא את העסקה הזו כי קראתי במקומות שונים חוות דעת חיוביות על ארוחת הבוקר במקום, אז יצאתי מנקודת הנחה שנקבל איכות טובה גם בערב. אולם מתחקור המלצר בארוחה שלנו, התברר שהמלון החל לפתוח את המסעדה לארוחות ערב לקהל הרחב, שאינו נמנה על אורחי המלון – רק לאחרונה. אם הייתי יודע זאת מראש כנראה שלא הייתי מצטרף לעסקה זו כי אני מאמין שאין טעם לכתוב ביקורת על מקום חדש לפני שהוא הספיק "להשתפשף", שצריך לתת לו זמן להתגבש ולפעול נכון, בטרם נחרוץ עליו דין – ככה, חצי שנה לפחות. חשוב לי שתדעו זאת כאשר אתם קוראים את הביקורת הזו, כי ייתכן שזו הסיבה העיקרית למצב הדברים כפי שאנו חווינו אותם.

ראשית, כמו באוכל, העין קודמת לפה. מיקום המלון שבו נמצאת המסעדה, בשכונת כרם התימנים הוא צעד נועז ומעניין. זו שכונה שבמשך שנים רבות היתה מובלעת סלאמס מוזנחת בדרום ת"א, למרות שהיא ממוקמת לא רחוקה מהנדל"ן היקר של רצועת החוף מצד אחד, אך מצד שני גבלה בשוק הכרמל ואלנבי ה"אותנטיים" אבל לא תמיד סימפטיים. השכונה כיום, ממה שראיתי בלילה, עברה שיפוץ מסוים לעומת שבילי העיזים ובורות הביוב הגלויים שהיו בה לפני שנים רבות, כך שהמצב הסביבתי השתפר לעומת העבר.
המלון עצמו הוא מעין ניגוד קיצוני לשם "שכונת התימנים" ולבטח לתדמית של המקום. מקושט ומצויץ ברמה שכמעט נוגעת בקיטש אך נעצרת שניה לפני. תחשבו על מלון בסגנון Holly Hobbie – רומנטיקה מיושנת אך מוקפדת.
ניכר כי המלון עצמו די קטן וצפוף. אנו ראינו רק את מסדרון הכניסה, כי המסעדה, המשמשת גם כחדר האוכל לאורחי המלון, מצויה ממש בהתחלה, צמוד למסדרון הכניסה. מדובר בחדר קטן, להערכתי 4 על חמישה מטרים, שמכילים 4 שולחנות זוגיים, שולחן לארבעה ועמדת הכנות של המלצר היחיד שמשרת את באי המקום. קצת קלסטרופובי ודי צפוף, בתוספת אקוסטיקה לא משובחת, שמבטיחה כי גם ברגעי שקט בשולחן ניתן יהיה למצוא עניין בשיחות השכנים…

המלצר. בחור חביב ואופנתי, שניסה כמיטב יכולתו במקביל לנוע בחן בסביבה הצפופה של החדר וגם לשרת במקביל את כל השולחנות (בשלב מסוים המסעדה היתה מלאה, חציה בבעלי קופונים כמונו), הצליח במשימתו באופן חלקי, ולעתים היה צורך לבקש דברים מספר פעמים והוא גם לא הסיר ביוזמתו מהשולחן כלים שכבר לא היה צריך, כמו למשל צלחות המנה הראשונה.

בשלב ההתלבטות התפריטית ראינו מנה של פירות ים, שהם אהבה גדולה שלנו, ואפילו שהם היו מחוץ לטווח המחירים של העסקה, היינו מוכנים להוסיף עוד כסף עבורה, והמלצר אמר שרק נדע שאין במנה היום סרטנים, למרות שרשום בתפריט שהם חלק מהמנה. הוא לא הזכיר שבשל חסר זה המנה אינה מוגשת כלל או שהמחיר משתנה (כלומר, יורד…). המנה היתה יכולה להגיע כמנת יחיד ב-180 ש"ח או כזוגית במחיר של מעל 300 ש"ח, אינני זוכר את המחיר במדויק. למזלנו זוג לידינו חלק מנה כזו, בצלחת שנראתה קצת יותר גדולה ויותר עמוקה מצלחת מנה עיקרית, אבל לא משהו חריג בגודלו. אז זימנו שוב את המלצר ושאלנו אם זו המנה האישית או הזוגית, והוא ענה שזו הזוגית, אבל שבינתיים הודיעו לו שהמנה שראינו אצל השכנים היתה המנה האחרונה של היום… כך שלא ניתן להזמין אותה יותר הערב.
אפשר להגיד שניצלנו, לפחות בנושא המחיר. המחירים הנ"ל רחוקים שנות אור, שלא לומר חצופים, לבטח ביחס לכמות שראינו, ולבטח ולבטח בהיעדר סרטנים, לעומת מנות דומות בגוש-דן שאנו מכירים, למשל סיר הברזל השחור האהוב של מנטה ריי ב-115 ש"ח.

מנות ראשונות. רציתי "קלאמרי ממולא בבורגול וריקוטה בקרם עגבניות ופירות" כי זה נשמע מעניין ושונה מהמוכר, אבל המלצר אמר שהמנה הזו נגמרה… אז הזמנתי "בליני". כרגיל אצלי דמיינתי מאכל עשירים אצילי ועדין. הגיעו שלוש לביבות תפוחי-אדמה דחוסות ובכלל לא קלילות, כאשר על כל אחת משחה לבנה שנאמר שהיא "קרם פרש" אבל מהפעמים שבהן עד היום טעמתי קרם זה, בעיקר במנות אחרונות – נדמה לי שמה שהיה במנה שלי היה יותר בכיוון של גבינה 9% טובה. על הגבינה היתה כמות יפה של ביצי דגים כתומות, שנתנו מרקם מתפצפץ ומליחות קלה. כך, בסה"כ, זה היה מעין טוסט תפוחי-אדמה עם גבינה ומליחות. אולי משהו שנערי אצולה ברוסיה אוכלים בארוחת בוקר. אני, איך נגיד בעדינות, לא נפלתי מהמנה הזו.

מצבי עוד היה טוב. טלי ביקשה את מנת ה"סביצ'ה דג ים והדרים". הגיע צלחת מאורכת, ועליה מעין סלט מעורבב של פיסות קטנות מאוד של דג ים שלא זיהיתי, וגם היה קשה לחוש בטעמו בשל הקיצוץ הדק, שהיה מעורבב עם הדרים שונים, נדמה לי אשכולית ותפוז או קלמנטינה, בתוספת מעט עלעלים. את השוס הסופי נתנו רוטב חמוץ ותוקפני בצבע חום ו… פרוסות לא ממש דקיקות של פלפל חריף (שלא הוזכר בתפריט, ונדמה לי שגם לא על ידי המלצר). כנראה שבכל אופן משהו תימני הסתנן מהשכונה אל המלון… . טלי נזהרה מהפלפל החריף, אבל אני רציתי לחוות את המנה עד הסוף ונענשתי בפסק זמן של 10 דקות לבלוטות הטעם שלי. מנה שהיתה פשוט אגרסיבית ולא טעימה, למרות המראה היפה והעדין שלה.

את המנות הראשונות ליוותה סלסלת לחמים סבירה, שהכילה שני סוגים, בהיר וכהה, שלא היוו משהו לכתוב עליו הביתה.

עיקריות. טלי לקחה "דניס עם ירקות, פום אוקרסה ורוטב וולוטה מרטיני". נשמע מרשים. חיפשתי כעת בגוגל את הביטוי "פום אוקרסה" ומצאתי אותו רק בהקשר של המסעדה הזו. ניסיתי לחפש גם באנגלית וקצת צרפתית, שאני לא מכיר, ולא מצאתי משהו. תעלומה. הגיעה צלחת ובתוכה נייר אפייה מלופף כ"שק" אשר קשור ב"צווארו". מלצרנו פתח את הקשר ופרש את נייר האפייה, וכך זוגתי אכלה על גבי נייר אפיה שעל גבי צלחת. מקורי, אבל לא מאוד יפה. הדג היה עסיסי וטרי, אבל, אויה, הכל מסביב, התוספות והדג עצמו – נותרו בטעמם המקורי, ולא הורגש ערך מוסף מעבר לתוצאה של מנה דיאטטית.

שוב המזל היה לצדי. הזמנתי "פסטה קרבונרה". כוח עליון כנראה כיוון אותי בעת הזמנת המנות לבחור מנה שניה סטנדרטית ולא מתוחכמת. מניסיוני זו מנה כבדה של ספגטי או פטוצ'יני ברוטב שמנת סמיך עם פלפל שחור גרוס, פרמזן, בייקון וחלמון ביצה שמגיע טרי מלמעלה והסועד מסייע לו להגשים את ייעודו בחיים ומוזג אותו לפסטה. ובכן, ספגטי זה לא היה, אלא יותר פנה ירוק, כנראה בשל תרד בבצק, עם בייקון חתוך כל כך דק שהוא לא ממש הורגש, השמנת היתה די דלילה ולחלמון לא היה זכר. למזלה של המנה הפנה היה ממש טוב, מעט מתקתק, כך שהמנה היה בסה"כ סבירה-פלוס. לא יכולתי לסיים אותה, גם כי הכמות היתה די גדולה, גם כי זו בכל אופן מנה די כבדה, גם כי היא לא היתה מספיק טובה להתעקש לסיים אותה וגם כי רציתי עוד לדגום את הקינוח.

הקו שנמתח עד כה המשיך גם לקינוח שהיה, לבחירתנו, מוס שוקולד. הגיעה כוס גדולה ורחבה ובתוכה מה שנראה כמו מוס שוקולד כהה ומריר, ומעליו מספר דובדבנים, עם נוזל השימור שלהם. הדובדבנים היו מעולים, כנראה אמרנה. אבל המוס… התגלה כקרם שוקולד סמיך ביותר, שדרש הפעלת כוח על הכפית בכדי לדלות אותו מהכוס. לא עדינות ולא קצפתיות. יותר לכיוון של ממרח שוקולד וחמאה דחוסים יחדיו. נורא רציתי מתוק אז ניסיתי עוד כמה כפיות, אך לבסוף נכנעתי. טלי נכנעה עוד קודם, לאחר הכפית השניה. התנחמתי בדובדבנים המצוינים.

למזלנו לא חרגנו, כולל השתייה הקלה שהזמנו, מעבר למחיר עסקית הקופון, וכל שנותר לנו הוא להשאיר טיפ למלצר ולחזור לרכבנו ולביתנו.

מה אני אגיד לכם? יש במסעדה הזו פערים לא מעטים – בין התצוגה הויזואלית היפה לחדר הדחוס, בין התפריט הכתוב היטב ומכוון גבוה ומחיריו הגבוהים – לבין חוסרים במנות, חוסרים בחומרי גלם (שלפחות במקרה אחד לא גרמו להורדת המנה מהגשה או להפחתה במחיר המנה), שירות בינוני, ולחוסר היכולת של המטבח להוציא מנה אחת ממש טעימה והרמונית, שגם תהיה במקביל תואמת לכל הרכיבים בתיאור המנה.

בואו וננסה לסכם את המסעדה מזוויות שונות:
מבחינה אווירה אתם תקבלו בהחלט אווירה רומנטית בגוון שונה מהמוכר, אם הכיוון הקיטשי מתאים לכם, אבל תשלמו בצפיפות מאוד לא רומנטית.
מבחינת מזון, האוכל לא מדגדג את גבהי היומרנות שבתפריט, ולעתים פשוט מביך במה שנראה כמו חוסר הבנה קולינרית (דוגמת הפלפל החריף בסביצ'ה) וחוסר יכולת ביצוע במטבח (חיתוך דק מדי של רכיבים והיעדר טעם במנת הדג).
לגבי כסף – תראו, ב-245 ש"ח של הקופון, שזה 122.50 ש"ח לסועד (ובהנחה ואתם לא חורגים למנות יקרות יותר אשר דורשות תוספת תשלום) אתם תקבלו ארוחה שבעיני נראית יקרה לעומת חומרי הגלם שתקבלו, אבל לא בהמון. זה שאת חומרי הגלם לא מבשלים לכדי אוכל טעים, זה כבר סיפור אחר ורק תוספת לעניין.

אם הייתם צריכים לשלם על הארוחה בלי קופון… נו, אתם כבר מבינים לבד.

יכול להיות שאנחנו באנו מוקדם מדי למסעדה, והיא עוד צריכה לתפוס כיוון וניסיון, או שהיא פשוט ניסיון "למתוח" את מטבח המלון אל מעבר לארוחת הבוקר שצריכים להגיש לאורחי המלון, ולאפשר לה להיות מקור הכנסה לאורך כל היום. תהיה הסיבה אשר תהיה – "ביסטרו עדן" אינה כרגע מקום שתקבלו בו חוויה גסטרונומית ולבטח לא במחיר סביר לתמורה.

.

אתר אינטרנט: ביסטרו עדן
כשר: לא
טלפון: 03-5455900
כתובת: ישכון 11, שכונת כרם התימנים, תל-אביב
חניה: סיכוי קלוש בסמטאות הצרות של השכונה, או יותר טוב ויותר לטובת דיירי השכונה – בחניונים ציבוריים בסביבה
ביקורות נוספות: באתר "מטעמים".

ציון כללי (ללא שקלול נושא המחיר): 2 כוכבים.
תמורה למחיר (מקסימום הנאה במינימום כסף) – על פי הקופון הנ"ל: 2 כוכבים.
תמורה למחיר (מקסימום הנאה במינימום כסף) – ללא קופון: 1 כוכבים.

.

ביקורת מסעדה – מקום בלב

.

ראשית נתחיל בעדכון וגילוי נאות: פנו אלי מאתר "גרופון" הישראלי והציעו לי עסקה כזו: הם יזכו את החשבון שלי באתר שלהם בקרדיט, שזה למעשה זיכוי בכסף שניתן לי מראש, ובעזרתו אני יכול לרכוש מהם קופונים למסעדות שיש להן עסקאות פעילות ב"גרופון". בתמורה אני מתבקש לכתוב ביקורת על המסעדה בבלוג זה, לאחר מימוש הקופון/קופונים שרכשתי, כאשר אני מתבקש רק להזכיר בביקורת את "גרופון" ולקשר אליהם. אין להם כל מעורבות בתוכן – לא אישור, לא דחיה ולא עריכה. אני כותב מה שאני חושב על המסעדה – לטוב ולרע, ללא פילטרים והטיות. המסעדה היא בכלל לא צד בעניין. הסכמתי, נשמע לי לא רע. אני גם שומר על עצמאות התוכן שלי וגם מקבל הזדמנות לבילוי בחינם או בעלות נמוכה. זו הביקורת הראשונה במסגרת ההתקשרות הזו, ואני מקווה שזה ילך טוב.

הגענו למימוש עסקת הקופון של "מקום בלב" די מאוחר, והיא הסתיימה היום, אבל כפי שתראו להלן, הרבה לא הפסדתם.
מימשתי שני קופונים, כל אחד בעל ערך כספי של 129 ש"ח, כלומר סה"כ 258 ש"ח, כאשר התמורה המובטחת בפרטי העסקה היא:
"
ארוחת ערב מהאגדות הכוללת פתיח, ראשונה, עיקרית, קינוח, שתייה חמה וכוס יין ב-129 ₪ בלבד לסועד במקום 262 ₪

התפריט

יין:
כוס יין איכותי לבחירה לבן/ אדום

פתיח:
הישר מתנור האבן של מקום בלב: פוקצ'ה פריכה וטרייה עם שמן זית ועשבי תיבול בליווי מטבלים מיוחדים

מנה ראשונה לבחירה (אחת לסועד):
סביצ'ה דניס – מוגש עם נקטרינה, מלפפונים, שאלוט, כוסברה, שמן שומשום, לימון ויוגורט
קרפצ'יו פילה בקר עם נגיעת שמן זית, חומץ בלסמי, רוקט ופרמז'ן, מוגש עם לחם כפרי
סופלה תרד הידוע של מקום בלב, עם גבינת עיזים וקרם עגבניות תמר מעושנות
חציל בלאדי על מצע טחינה טרייה, סלסת עגבניות, פרוסות פלפל חריף, שמן זית ומיץ לימון
פטה כבד עוף בליווי טוסטונים פריכים ומרקחת פרי העונה
סלט ירוק – עלים ירוקים מגן הירק האורגני, לבבות קיסר, ארטישוק, שעועית ירוקה, ויניגרט פסיפלורה ופטה עזים

מנה עיקרית לבחירה (אחת לסועד):
קונפי שוק אווז בחרובים ובירה שחורה- בבישול איטי על פירה תפוח אדמה ואגוזי לוז
פילה סלמון טרי– פילה סלמון עם קרם פרנו, זעפרן וירקות אפויים בטאבון האבן
פילה דג ים צרוב בשומשום ומוגש בתוספת פירה חלק וקולי פלפלים
ניוקי עבודת יד צרוב בחמאת עגבניות לחות, שום, טימין, ברוקולי, ציר ירקות, נגיעת שמנת ועירית
אנטריקוט מובחר בגריל פחמים – 350 גרם נתח עסיסי צלוי, מוגש עם ירקות אדמה עטופים בציר טלה (תוספת 20 ₪)
פילה בקר– 220 גרםפילה בקר מובחר מוגש על מצע פירה תפו"א מדורה (תוספת 20 ₪)

קינוח לבחירה (אחד לסועד):
סופלה שוקולד לבן, קרם שוקולד לבן ושזיפים אדומים מקורמלים
סלט פירות קיץ, בקרם פטל וגלידת יוגורט

שתייה חמה  לבחירה (אחד לסועד):
קפה הפוך
אספרסו
תה צמחים
"

הדרך למקום מרמת-השרון בשעות הערב היתה זריזה והמקום נמצא בקלות. לאחר כביש קצר שיוצא מרחוב חצי-ראשי לכיוון שדות רעננה, מגיעים למגרש עפר גדול המשמש כמגרש חניה, ואז מזדחלת הרגשת "גן האירועים", והשומר בכניסה שגם מכוון את החונים, מדגיש זאת ביתר שאת.
אני מודה שמראש לא היו לי ציפיות גבוהות ממקום שרושם בעמוד הראשי של האתר שלו שהוא "מסעדה כפרית בשרון, גן אירועים ובית קפה" – כלומר מנסה להיות הרבה דברים תחת אותה מסגרת פעילות, דבר שבדרך כלל מוביל לתוצאה שהיא "תפסת מרובה לא תפסת".

המקום עצמו, עד כמה שיכולתי לראות בחשכת הערב, מעוצב מאוד יפה, כפרי, המון צמחיה, הרבה פינות ישיבה בתוך מבנה המשלב אבן ועץ וגם הרבה פינות חמד נסתרות בחוץ, בגן. מבחינת ויזואלית זה מקום נהדר ומרחיב לב, רומנטי, כך שמי שנותן משקל רב לאווירה ימצא כאן הנאה רבה.
מיד בכניסה ביקשו וקיבלו את הקופונים שהדפסתי, ניכר שהם מתורגלים. ממקומות אחרים בעסקאות קודמות הייתי רגיל שווידאו בהתחלה את קיום הקופונים ורק בסוף לקחו אותם, אבל כאן כנראה לא סמכו עלינו…

הערב היה חם ולח וביקשתי לשבת בפנים אבל המארח אמר שזה לא משנה כי המקומות בפנים לא סגורים ולא ממוזגים כך שזה לא ישנה… אז הבנתי שנעים כבר לא יהיה לי, אז לפחות שיהיה יפה, אז מצאנו שולחן בחוץ, מתחת לעץ.
התיישבנו. השולחן היה ערוך יפה ועם מפה, אבל מתחת לעץ, שזה אומר שהמפה היתה מלאה זלזלים, עלים ושאר נשירים. לא, לא הציעו לנו לנקות את השולחן. אז ביקשנו. בפעם השניה שביקשנו המלצר האנרגטי שלנו הוריד את כל כלי השולחן לשולחן אחר (אני החזקתי את הנר באוויר!) והחליף את המפה, ואז החזיר הכל לשולחן (ואני החזרתי את הנר). רק נשאר לי החשש שמשהו טבעי מדי ינחת לי לתוך האוכל, ואולי חס וחלילה אוכל אותו, אבל על רומנטיקה בטבע משלמים 😉

נושא השירות שוב הדגיש את האופי הרב-ממדי של המקום. המלצרים היו חבר'ה צעירים שרצו ממקום למקום והיה צריך לרוב לנסות ולתפוס מישהו בנפנוף ידיים. היה לנו מלצר כמעט קבוע שהיה מאוד חביב וגם מתמצא אבל לא הוא תמיד שירת אותנו כך שהיה קשה לקבל שירות אחיד ורציף אשר זוכר וממלא את הבקשות שלנו. כשחושבים על זה – ארוחת קופון "סגורה" במסעדה למעשה מאוד דומה לארוחת אירוע (חתונה/בר-מצווה וכדומה), כי אין ממש מגוון לבחירה ודיון מתוך תפריט מלא. אולי במקרים אלו כל התהליך יותר מכני, משני הצדדים, כי הוא יותר מתוחם ומוסכם, הלקוח יודע שהוא מקבל מוצר מוזל מבחינה כזו או אחרת והמלצרים יודעים שהם צריכים פחות להתאמץ וכנראה גם יקבלו פחות טיפ. בקיצור, לא שמחה גדולה לכל הצדדים.

לפתיחה הגיעה פוקצ'ה. אין מה להגיד, בתחום הפרזנטציה, המקום ממשיך את קו העיצוב. בכל המנות הכלים היו נאים עד יפים, נקיים וגם ההגשה (צִלְחוּת, כמו שאוהבים להגיד) תמיד היתה אסתטית ונעימה לעין. הפוקצ'ה היתה מעין לחמניה מאורכת ונפוחה, עם חלק עליון שחום ומבריק ומלא גרעינים. בקיצור מבטיחה ביותר וגם חמה כראוי. טלי חתכה אותה לפרוסות ואז גילינו שהפוקצ'ה מלאה בעיקר ב…אוויר. הישג ארכיטקטוני נאה, אבל לא ממש משביע. אז נאלצנו למרוח את הממרחים על המעטפת הדקה של הפוקצ'ה. הממרחים היו טפנד זיתים טעים, ממרח עגבניות חביב ושמן זית סביר עם קצת חומץ בלסמי רע וחמוץ באופן לא נעים.

.
טלי הזמינה מנה ראשונה שהיתה אפשרות נוספת מעבר לתפריט הנ"ל, של "סביצ'ה דג ים" (לא זוכר את סוג הדג, מתנצל) שלפי אתר המקום מכיל גם "נקטרינה, מלפפונים, שאלוט, כוסברה, שמן שומשום, לימון ויוגורט". לא זיהיתי שם יוגורט, לא שהוא היה חסר. היא אמרה שהוא היה לה חמוץ וחריף גם יחד, אבל אני, שטעמתי למען המדע, סברתי שהוא היה בסדר, לא מלהיב, אבל בטח לא חזק בטעמים. מצד שני, אני רגיל לטעמים חזקים, כך שלך תדע…

המנה הראשונה שהזמנתי אופיינית למה שקורה לי במסעדות רבות. התפריט מבטיח ומפתה, ואני מתפתה ולבסוף נתקל במציאות. ראיתי "סופלה תרד הידוע של מקום בלב, עם גבינת עיזים וקרם עגבניות תמר מעושנות" ושאלתי עליו, והמלצר אמר שהוא גם מגיע בגרסת פטריות, אז הלכתי עליה. בעצם, מרגע שראיתי את המילה "סופלה", כבר לא היה חשוב מה כתוב בהמשך. חלמתי על מאפה חמים, תפוח ואוורירי בסגנון צרפתי עז טעם עם המון פטריות… חלומי התנפץ עם הגעת המנה. הגיעה צלחת עמוקה שבשוליים של חלקה הפנימי היה קרם העגבניות המובטח, שדווקא היה בהחלט טעים, אבל במרכז… היתה מעין קציפה בצבע ירוק-חום כזה לא ברור. הבנתי שסופלה כבר לא יהיה כאן. הטעם היה מוזר, מעין ענן בטעם צמחי. באופן אלגנטי בפנוכו של המבנה הטרפזי של המנה היתה גבינת העזים המובטחת, שהיתה בכמות קטנה אך היתה מאוד טעימה. תוך כדי אכילה הגיעה המלצר החצי-שלנו, שלא הוא הגיש את המנות הראשונות, והתפלא "אה! קיבלת בסוף את סופלה התרד… הם כנראה התבלבלו" ושאל אם אני רוצה להחליף. הודיתי לו ולא לקחתי סיכון ואמרתי לו שאני כבר אשאר עם מה שיש לי, למרות שזה לא ממש סופלה. "כן", הוא הסכים אתי, "אבל זה לפחות דומה בצורה…". כנות זה דבר יפה. הערכתי אותו על כך.

לעיקרית אני הזמנתי "פילה בקר– 220 גרם פילה בקר מובחר מוגש על מצע פירה תפו"א מדורה (תוספת 20 ₪)". "הוזהרתי" מראש שהבשר לא יגיע כנתח אחד, כמו שבדרך כלל מגישים פילה, אלא כשני מדליונים. וכך אכן היה, כנראה שכמות הבשר היתה כמובטח, והוא גם הוכן כמבוקש, מדיום, אבל הבשר לא היה מאיכות טובה ו/או שהוא לא יושן מספיק כי הוא דרש לעיסה כמעט כמו של נתח סינטה. צורף אליו רוטב שנאמר שהוא על בסיס יין, אבל הכמות היתה כל כך קטנה שהוא ממש לא הורגש. הפירה היה טעים.

טלי הזמינה "אנטריקוט מובחר בגריל פחמים – 350 גרם נתח עסיסי צלוי, מוגש עם ירקות אדמה עטופים בציר טלה (תוספת 20 ₪)" וגם היא לא התפעלה מאיכות הבשר. מצד שני, לאחר שטעמתי, ואני לא חובב אנטריקוט אלא יותר בכיוון של פילה – אהבתי אותו יותר מהפילה. היה לו טעם יותר "בשרי" והוא היה אפילו יותר רך מהפילה… אחרית הימים. גם במקרה זה התוספות היו טעימות.

לקינוח יש רק שתי אפשרויות, אז כמובן שביקשנו קינוח אחד מכל סוג. "סלט פירות קיץ, בקרם פטל וגלידת יוגורט" היה פשוט אבל מאוד חביב ומרענן. מספר סוגי פירות טריים שנחתכו במקום, גלידת יוגורט נעימה וללא החמיצות התוקפנית שיש בדרך כלל לגלידות על בסיס יוגורט וקולי פטל שנתן ממד נוסף ונעים למנה. הקינוח השני היה עשוי שכבות של שוקולד, חום ולבן, ותחתית פריכה והיה נחמד, לא יותר מכך.
ביקשנו וקיבלנו גם משקה חם, תה צמחים לטלי ושוקו (מאבקה כמובן) בשבילי. הם לא היו טעימים, כן, גם הדברים הפשוטים האלו.

נושא העלות קצת יותר מורכב בגלל הקופונים.
קודם כל, בואו נחשב את עלות הארוחה לפי תפריט הערב באתר המקום, בכדי להבין כמה ארוחה כזו אמורה לעלות ללא קופונים:
פוקצ'ה – 18
סופלה – 40
סביצ'ה – 46
אנטריקוט – 124
פילה – פה זה קצת בעיה כי לא ראיתי את המנה הזו מופיעה בתפריט הרגיל של המסעדה, אז נניח שהיא עולה כמו האנטריקוט, 124, למרות שבדרך כלל הנתח הזה עולה יותר מאנטריקוט.
2 קולה זירו במחיר של  13 כל אחד = 26
קינוחים – לא מצאתי אזכור ברשת למחירי הקינוחים אז נניח 30 ש"ח לקינוח, ולכן 60 ש"ח לשני הקינוחים
סה"כ – 438 ש"ח לפני שירות (שלא כלול בחשבון באופן מובנה), שזה 219 ש"ח לאדם, קצת פחות מה-262 המוצהרים בתנאי עסקת הקופון.

אז נסכם:
המקום, פיזית – נפלא ומיוחד ויפה, בהחלט מומלץ. שקט, מוזיקת רקע של "אמצע הדרך", ויש חניה בשפע ובחינם.
השירות – בינוני ומטה. מלא רצון טוב של צעירים אבל לא ממש אכפתי, לא מקצועי ולא מסודר.
האוכל – כלים נאים וההגשה של האוכל מאוד יפה ואלגנטית, אבל טעם האוכל, גם אם במקור מכוון למעלה בשמות ותיאורים מהתפריט – לא מצליח להתרומם מעבר לבינוני במקרה הטוב, לעתים בגלל איכות חומרי הגלם, כמו בבשר ולעתים בגלל מה שנראה כמו פשוט חוסר יכולת או רצון של העוסקים במטבח.
העלות – נו באמת. אם הייתי צריך לשלם מכספי 219 ש"ח לאדם עבור הארוחה הזו, הייתי מרגיש ש"אכלתי אותה". יש לא מעט מקומות בשרון, ולבטח בגוש דן רבתי, שנותנים תמורה טובה בהרבה בעד מחיר כזה וגם בעד מחיר נמוך מזה. אם הייתי משלם מכספי על ארוחה כזו באמצעות קופון של 129 ש"ח לאדם, אולי לא הייתי מרגיש ש"אכלתי אותה" אבל בטח לא הייתי מרגיש שקיבלתי תמורה שגרמה לי הנאה ולבטח לא הייתי חוזר בעתיד למקום לארוחות מז'אנר המסעדה. אני משער שיש מקומות שיתנו תמורה טובה יותר בעד כספכם, אפילו אם זה דרך קופון.

לא מעט פעמים היתה לנו ההרגשה של אוכל של אירוע. יכול להיות שזו היתה השלכה פסיכולוגית מהתיאור של המקום, שמצהיר שהוא גם גן אירועים, אבל "מקום בלב" בהחלט לא ראוי להיקרא "מסעדה". זה מקום שמנסה להיות הרבה דברים במקביל, אבל מסעדה הוא לא מצליח להיות. אני בהחלט יכול לדמיין אירוע יפה ונעים במקום, עם אוכל אירועים סביר. אני יכול לדמיין לשבת שם בתור בית-קפה לארוחה קלה או רק קינוח ומשקה חם, ובעיקר ליהנות מהעיצוב והרוגע, אבל זה המקסימום.

אתר אינטרנט: מקום בלב
כשר: לא
טלפון: 09-7741575
כתובת: רחוב פרדס משותף 5, בגבולה הדרומי של רעננה
חניה: בצמוד למסעדה יש שטח עפר גדול לחניה בחינם
ביקורות נוספות: קישורים לביקורות נוספות באתר "מטעמים".

ציון כללי (ללא שקלול נושא המחיר): 3 כוכבים.
תמורה למחיר (מקסימום הנאה במינימום כסף) – ללא קופון: 1 כוכבים.
תמורה למחיר (מקסימום הנאה במינימום כסף) – על פי הקופון הנ"ל: 2 כוכבים.

.

ביקורת מסעדה – כרמלה סופרנו

(המסעדה נסגרה)

בשבת הזו החלטנו קצת להתפצל לפנות ערב. אמנם הגענו ביחד ל"יס פלנט" בקניון איילון, אבל הבנות הלכו לראות את הגרסה הקולנועית המחדשת של "תהילה" ונהנו, ואנחנו הבנים הלכנו לראות את "צעצוע של סיפור 2" שהגיע בתלת מימד, כנראה לקראת הגעתה של גרסה 3 (לא משהו התלת מימד, הסרט עצמו חביב אבל לא יותר מדי מצחיק. סביר).

ברכב הצעתי להם לנסות פיצריה חדשה. כמובן שלא היה סיכוי לסירוב. רציתי מזמן לנסות את כרמלה סופרנו, כי פיצות אמורות להיות Fast Food אבל בהחלט לא חייבות להיות Junk Food, וכרמלה מכריזה על עצמה כ"פיצה גורמה".

המסעדה ממוקמת בואכה דרום תל-אביב, מעוצבת בסגנון מודרני ולא איטלקי, אם כי לא ברור מה רצה המשורר להגיד בלוגואים השונים המפוזרים על הקירות בתוספת מעין מפת רכבת תחתית. המקום לא גדול מדי, בערך מקום לארבעים סועדים בפנים ועוד מספר דומה על מרפסת דֶק עץ צמודה. במרכז המסעדה בר שגם אליו צמודות עוד מספר עמדות ישיבה וכולל גם עמדת הכנת פיצות עם תנור צמוד.
השירותים גם בגודל סביר (נדמה לי שתא אחד לכל מין) ונקיים פלוס עמדת רחיצת ידיים חיצונית להם.

לצערנו שירתה אותנו מלצרית שזה לא ייעודה בחיים. היא לא הכירה מחירים, לא הכירה רכיבים במנות ולכן הלכה הלוך ושוב בכדי להשיב תשובות. אולי היא היתה חדשה, ואולי לא, כי היא לא התלוותה למלצרית ותיקה. השירות שקיבלנו היה בהתאמה איטי ומבולבל, וזאת עוד כשהמסעדה מלאה רק בשליש מהתפוסה האפשרית.

בשל השעה הקצת מאוחרת לילדים דילגנו על המנות הראשונות, והזמנו מתפריט הערב ישר עיקריות, תוך התמקדות בפיצות בלבד, גאוות המקום.
חיכינו לא מעט לפיצות, למרות שכאמור המסעדה ממש לא היתה מלאה.
כרמלה בעד פיצות דקות, מעט פריכות, בשוליים מעט תפוחות עם כיסי אוויר שלעיתים נשרפים וצריך לשבור ולהסיט הצידה. הבצק עצמו רך עם קצת קראנצ'יות (הילדים מתים על המילה הזו) בתחתית ולבטח בשוליים התפוחים. הטעם של הבצק נעים ועדין, אבל בלי בשורה. כך גם רוטב העגבניות הסביר. הגבינה (כנראה מוצרלה) מצוינת ונפרסת בנדיבות כיאה וכיאות ולא מונחת כעיגולים פה ושם.
כרגיל בפיצות, העיקר זה התכסית. אז הזמנו את "הצנועה" לילדה הלא-כל-כך-צנועה (ומייד יאמר – בצדק!), שהיא למעשה פיצה מרגריטה רגילה, כלומר בצק, רוטב עגבניות ומוצרלה ומעט עלי בזיליקום לקישוט, שמייד סולקו הצידה על ידי יחידת סילוק הירוקים. כאמור לעיל, הביצוע מצוין אבל לא מרגש. 35 ש"ח.
אם הבית הזמינה את "הפלפל של רוני" שלמעשה די דומה ל"צנועה" רק בתוספת מספר עיגולי פפרוני שמן למדי ולא כל-כך חריף. נגסתי בפפרונים טובים ממנו, עם יותר בשר וחריפות ופחות שומן. 44 ש"ח.
הבכור, שלאחרונה מגלה בשמחה את פירות הים, שמח לשמוע ש"פיצת השף" (שבתפריט מופיעה ללא מחיר וצריך לשאול את המלצרית לגבי מרכיביה ומחירה) כללה היום שרימפסים, והזמין אותה. כבר הבנתם את הרעיון, הגיעה "צנועה" בתוספת 4-5 חתיכות שרימפסים בגודל בינוני-פלוס (יאמר לזכות המסעדה שהסירו את הזנב הקשיח אך השאירו את הבשר מתחתיו, שירות קטן אך נעים שרק מעטים טורחים עליו) ועוד מספר רצועות פלפל ופטריות. השרימפסים היו לא רעים אם כי מעט צמיגים ובגודל מלא שיצרו הרגשה מעט גסה ביחס לדקות הפיצה. אולי עדיף לחצות אותם ל"פרפר" לאורכם ובכך גם "להגדיל" לעין הסועד את כמות השרצים וגם להשתלב טוב יותר עם דקות הפיצה. 49 ש"ח.
ולבסוף, עבדכם הנאמן הזמין את "הקרפצ'יו של רוני" (מי זה הרוני הזה?)שהיה למעשה בצק הפיצה, ללא רוטב עגבניות וללא גבינה, ובכך למעשה יצר מעין פוקצ'ה דקה שעליה הונחו בנדיבות "דפי" בשר בקר משוטח דק-דק ומעליו שבבי פרמזן וערימה של עלים ירוקים שונים ברוטב בלסמי מעט תוקפני. השילוב יצר רושם יותר של מנה ראשונה גדולה מאשר פיצה במובן הקלאסי. היה חביב. 51 ש"ח.
הבן הצעיר לא היה רעב בהתחלה אך בהמשך ליקט מפה ומשם.

ראינו שהילדים עדיין לא שבעים, אז הזמנו עוד "צנועה".
וחיכינו.
וחיכינו.
וחיכינו.
היינו בטוחים שזה שוב הקצב האיטי של הכנת הפיצות, אבל בסוף נשברנו ושאלנו מה קורה. התברר שהמלצרית המעופפת לא שמה לב שביקשנו "צנועה" נוספת. לכן אצה-רצה מישהי שנראתה כמו אחראית המשמרת והוציאה לנו את הפיצה במהירות שיא של 10 דקות בערך (אני משער שהפיצה הזו יועדה ללקוחות אחרים והוסטה לכיוון שלנו בשל המחדל).
הילדודס סיימו רק חצי ואת השאר לקחנו הביתה.

השעה כבר היתה לקראת עשר ויש מחר בית-ספר, אז גם על הקינוחים דילגנו (מתנצל, ביקורת מקוצרת. ממילא העיקר זה הפיצה כאן. גם הראשונות וגם הקינוחים, כצפוי, הם בכיוון איטלקי).

המשקאות (מוגזים ומיצים) הם בסביבות 10-11 ש"ח לבקבוק מסעדות קלאסי.
אחראית המשמרת הבינה לליבנו וכפיצוי לא חייבה אותנו על שתי הפיצות ה"צנועות". מאוד יפה ונדיב. רק עדיף שיוודאו שהם מעסיקים מלצריות שיודעות ומסוגלות לבצע את עבודתן. הזיכוי הזה עודד אותנו לבסוף להשאיר טיפ למלצרית, למרות שממש לא רצינו לפני הזיכוי.
החשבון הסופי, לאחר הזיכוי, הסתכם ב-186 ש"ח (הוא היה אמור להיות 256 ש"ח בלי הזיכוי). רצינו לשלם, ושוב, המלצרית נעלמה, אז קמתי אל הקופה שמאחורי הבר ושילמתי ישירות לאחראית המשמרת.

אז איך נסכם? בסה"כ פיצה טובה, איכותית, עשויה היטב, אבל בלי פוטנציאל התמכרות. אם אתם בסביבה ובא לכם פיצה דקה, אז בכיף, אבל ממש לא בשביל להגיע במיוחד. אולי בראשונות או בקינוחים יש הפתעות מסעירות, אבל לצערנו לא היה לנו זמן לבדוק.
ביחס לפיצות גורמה המחיר סביר אם כי הטוֹפִּינְג לא מאוד נדיב בחלק מהמקרים.

אתר: כרמלה סופרנו (מתארח במסגרת rest.co.il ובהתאם לתבנית אתרי המסעדות הרגילה שלהם).
טלפון: 03-5622121
כתובת: מנחם בגין 37, תל אביב (מעט דרומה מצומת מעריב. אם אתם באים מצפון, אל תעלו על גשר מעריב, אלא תגיעו מתחתיו ומימינו ובצומת (רמזור מאוד קצר!) תמשיכו ישר והמסעדה מייד מצד ימין.
חניה: בצמוד למסעדה יש כניסה לחניון של בנין משרדים.
ביקורות נוספות: קישורים לביקורות נוספות באתר "מטעמים".

ציון כללי: 3.5 כוכבים.
תמורה למחיר (מקסימום הנאה במינימום כסף): 3 כוכבים.

.

ביקורת מסעדה – האדסון ברסרי

בשבת שעברה חזרנו. בפעם הקודמת היתה חדוות גילוי מסוימת. הפעם איכשהו פחות נהניתי.

השם המלא הוא "האדסון ברסרי". מוביל אותו עמיר אילן, לשעבר השף של "דיקסי" הבהחלט אהובה. ההשפעה של "דיקסי" ניכרת כמי שהיוותה, ועדיין מהווה את הבסיס של "האדסון", אם כי נדמה שב"האדסון" מנסים לעלות שלב אל אוכל מעט יותר מתוחכם.

נגיד מראש, זו מסעדה בכלל לא זולה בלשון המעטה. מצד שני, כמי שמתרכזת בבשר משובח (אבל גם פוזלת מעט מערבה לים), זו לא הפתעה מרעישה.

אם הייתי יכול לנסות לתאר אותה בתמצית, הייתי אומר שהיא סטיקיית עילית. אבל לשם סטיקייה יש קונוטציות לא כ"כ חיוביות למעט המחיר, ולכן לבטח הביטוי הרצוי הוא Steak House, אם כי בנימה הייטקיסטית קרירה.
בשל הנ"ל נדמה שהתואר "ברסרי" נוסף למסעדה ע"י איש שיווק ולא על ידי גסטרונום, כי המשמעות של מילה זו אינה מאוד רלוונטית ל"האדסון".

העיצוב בהחלט משדר עוצמה עם תקרה גבוהה, הרבה עץ, כסאות נוחים למדי, שני חללים, אחד מהם כולל בר לשעות הערב המאוחרות, תאורה מוחלשת אך עדיין יעילה, וכמובן, הנוף החיצוני הוא של החצר הפנימית של מגדלי הזיסאפלים, הכוללת אבן, מים ותאורה יפים מאוד. הצלילים שייכים למיינסטרים שלא יפריע לכם להתרכז באוכל אך גם לא ישמח את לבבכם.
מצד שני, האווירה תואמת – יעילות וחביבות מקצועיים, אבל ממש לא חמימות או הרגשה של אהבת גסטרונומיה. סוג של מקצוענות קרה שלא תמיד טובה לפעילות סמי-רגשית כמו אכילה.
בקיצור, "האדסון" לא מנסה לספק אווירה, אלא להיות יותר מקצוענית קורקטית. יש כאלו שיאהבו את זה וידאגו לאווירה בעצמם. אני מעדיף קצת יותר חמימות.

השירותים היו נקיים ומצוידים. מה שלא אהבתי הוא הקטע של הכיור והברז היחיד המשותף בקיר שבין הגברים לנשים. חלאס עם הקטע הזה, לפחות שימו שני ברזים, שאף אחד לא יצטרך לחכות שהראשון יסיים לשטוף את ידיו.

השירות בוצע על ידי שתי מלצריות צעירות, בשנות ה-20 לחייהן, אחת ותיקה ואחת כנראה מתלמדת. השירות היה מהיר ונענה בזריזות, בין השאר גם כנראה בגלל שבאנו עם הילדים בשבע בערב והמסעדה היתה כמעט ריקה, והתמלאה רק עוד קצת עד שעזבנו בסביבות תשע.
הודענו מראש שמדובר ביום הולדת לילדים, אז הותיקה היתה נחמדה והציעה לצלם אותנו במצלמה שהבאנו איתנו. קיבלנו את הצעתה.

על כל השולחנות כמובן מלחיה, ומה שפחות ברור, מגרסת פלפל, שברוב המקומות בד"כ צריך לבקש באופן מיוחד, וגם אז יש רק אחת או שתיים בכל המסעדה. מגרסת פלפל זה דבר חשוב בשולחן, ואהבתי את זה שכאן זה חלק מאביזרי השולחן הקבועים.

בפעם הקודמת שהיינו, שהיתה הפעם הראשונה שלנו שם, לפני 4 חודשים בערך, חגגנו את יום הולדתי. אז הזמנתי פילה שאטובריאן (141 ש"ח ל-250 גרם). אני אוהב פילה. אני אוהב את הבשר שלי רך. אולי אני קצת מפגר בתחום הבשרים ו/או קצת עצלן מכדי להתחיל לחתוך וללעוס, נשקול לנסות דברים אחרים בהמשך (בתלות ביכולותיי הכספיות…). אבל, גבירותיי ורבותיי, זו היתה הפעם הראשונה בחיי שאמרתי לעצמי שאולי הנתח הזה רך מדי. בחיים לא אכלתי סטייק כזה רך. חמאה כמו שאומרים. עדיין לא משהו שאפשר לחתוך עם המזלג, אבל לא רחוק. עם רוטב פלפל על בסיס שמנת (ככל שאני זוכר) – התענגתי. גם טלי וגם הילדים אהבו את המקום והאוכל, ולכן חזרנו גם היום, לחגוג לשני התאומים הגדולים יומולדת.

הילדים לקחו אותו הדבר כמו פעם קודם – ארוחת ילדים. אפשר לבחור המבורגר עם צ'יפס, שניצל עם צ'יפס או ספגטי בולונז. בכל המקרים הירקות בצד, להבטחת שלומם של הגוזלים. מגיעה גם שתיה לא מוגזת וגלידה בסיום. שניים בחרו בהמבורגר ואחד בצ'יפס, בדיוק כמו בפעם הקודמת. הקטן סיים את מנת ההמבורגר שלו, דבר שהוא בדרך כלל לא נוהג לעשות, ואפילו הבלרינה הגיעה עד לחצי קו הגמר, גם די נדיר בשבילה. הבכור התרכז בהטבעת השניצל והצ'יפס שלו בקטשופ של היינץ וכמעט גמר הכל. בקיצור, הילדים מרוצים. 45 ש"ח לארוחת ילד, מאוד הוגן ביחס לתמורה.

אנחנו, כראוי למבוגרים אחראיים, הזמנו מנות ראשונות. הוצעו לנו מנות ייחודיות להיום כמרק עגבניות עם שפצלך (בצקניות) או מולים ברוטב כלשהו שאינני זוכר כרגע. בסוף הלכנו על מנות מהתפריט ואני הזמנתי סלט קיסר, ואילו טלי נתנה לי להזמין לה שרימפס בחמאת שום. נשמע סטנדרטי, אבל לא ב"האדסון".

אני קיבלתי קערה עמוקה, ובתוכה, כאילו בפשטות, נחה לה פיסת חסה גדולה, מהלב ועד לשוליים, כאילו הרגע נקנתה אצל הירקן. החסה היתה מכוסה בשבבי פרמזן איכותי מגוררים דק-דק. טוב, אמרתי לעצמי, חסה ופרמזן, חביב. התחלתי לנסר את הקונסטרוקציה המתמיהה, ואז בפנים התגלה לי שבין העלים, בחצי התחתון של החסה, החביאו במטבח קרוטונים העשויים מעיגולי באגט דקים שנאפו לפריכות וגם רוטב קיסר מאוד טעים, אם כי מעט חזק.
מבנה המנה גרם לכך שהמנה נבנתה על ידי תוך כדי אכילה, כאשר אני משלב בכל פעם רכיבים שונים – חסה, פרמזן, רוטב וקרוטונים. אם היה נוסף לה גם עוף צלוי, או יותר טוב, שרימפס, בכלל הייתי בשמיים. אבל צריך ליהנות ממה שיש, ואני מאוד נהניתי. 41 ש"ח לא זולים למנה ראשונה ללא בשר או תוצרת הים, אבל בהחלט איכותית ויצירתית שנתנה טוויסט למנה מוכרת.

טלי קיבלה צלחת מעט עמוקה, עם 5-6 שרימפסים באיכות מעולה, מסודרים בערימה מסוגננת, וטובלים ברוטב מעט דליל אך מאוד טעים, קטיפתי, שמאוד התאים לשרימפסים העדינים. כמובן שבהמשך הספגנו ברוטב את הבאגטים שהזמנו כמנת לחם (12 ש"ח כמדומני), והיו טובים, חמימים ופריכים מבחוץ, והגיעו עם חמאה צהובה רכה. 42 ש"ח למנת השרימפים. לא זול למנה ראשונה אבל אולי סביר למנה עם שרימפסים (אני מקטר. אני יודע).

אז כמו שאתם שמים לב עד כה, אמנם הציר המרכזי הוא בשר, אבל המסביב מכוון אל הברסרי ומעלה, ומצליח לא רע לתת מעטפת איכותית מעבר לבשר.

משהו חשוב בנוגע לבשר – יש תפריט נפרד לבשרים, כלומר הסטייקים והטחונים. המסעדה מתגאה ביישון עצמאי של הנתחים, ולכן לא תמיד קיימת זמינות של כל נתח שמופיע בתפריט והמלצרים יספרו לכם מה אפשרי עבורכם. הבעיה היא שבמרבית המקרים הנתחים מתומחרים על פי מחיר ל-100 גרם, אבל העוקץ הוא שאתם לא יכולים להזמין פחות מ-600-700 גרם (לפי מיטב זכרוני) כך שהמכפלות מגיעות לסכומים מאוד גבוהים, כאשר בחלק מהמקרים המשקל כולל גם עצמות בעלות מסה מכובדת (אני יודע שזה הנוהג, אבל אני חושב שהוא לא הוגן ולא ראוי, בלי קשר למסעדה זו או אחרת. סתם דרך להרוויח יותר).
מכאן יוצא שאמנם גאוות המסעדה הם הבשרים שלה, אבל המחיר שלהם בפועל מרחיק אותם מקהל גדול למדי ומכוון לקהל סועדים מאוד אמיד או פחות אמיד שיבחר בתפריט היותר "מבושל".

הגיעו העיקריות.
ציפיתי ליותר מההמבורגר, לאור ההיכרות עם זה של "דיקסי", שמסווג אצלי כהמבורגר הטוב ביותר בארץ (ממה שאני מכיר) בקטגורית הטחינה הדקה ("אגאדיר" בטחינה הגסה). חשבתי שהוא יהיה לפחות באותה רמה. אבל לא. כן, הוא טוב מאוד, הוא עשוי מבשר איכותי (הוא הגיע מעט מעל המדיום שהזמנתי) אבל משהו חסר, הוא היה יותר אנמי, אולי פחות שומן? אולי צליית היתר הקלה?
הוספתי עליו בצל מטוגן שהיה מצוין וגם גאודה. אני חושב שאני אפסיק עם המנהג של גבינה על המבורגר. זה יותר נשמע טעים מאשר במציאות. תמיד נותנים פרוסה אחת דקה ובתוך כל המבנה של ההמבורגר – בכלל לא מרגישים את הטעם של החטא המצופה.
הלחמניה היתה סבירה בלבד. לא המעולה של "מוזס" ולא הטובה מאוד של "דיקסי".
הגיעו הירקות הרגילים, חסה עגבניה ובצל, אבל בחוכמה שמו אותם בצד ולא בפנים. בעיקר התעלמתי מהם והם לא נכנסו לקונסטרוקציה.
במחיר של 58 ש"ח להמבורגר, ללא התוספות (6-10 ש"ח לתוספת) – מדובר בעסקה לא כדאית ויקרה מדי. הסתכלתי באתר של "דיקסי" ושם, הפלא ופלא, המחיר זהה, אבל שם לפחות אתה יודע שתזכה להארה בתוך לחמניה תמורת השוד.

טלי הלכה על מעט אקזוטיקה והזמינה "ספריבס עשר שעות, בצלייה עם תבלינים ובר בי קיו, בוטנים קלויים ואורז אסייתי" (מת על התיאורים המפוארים האלו). האמת? היה אחלה. שלוש פיסות ספריבס יפות, נימוחות, מתקתקות ומאוד נעימות, בייחוד בשילוב הבוטנים הפריכים. האורז "האסייתי" היה אורז שנראה לי די רגיל אבל עשוי כהלכה.89 ש"ח למנה טובה מאוד.

בגזרת הילדים, ההמבורגר היה גרסה מוקטנת של מה שאני קיבלתי והשניצל (שלא טעמתי) הגיע בדלי קטן עם נייר פרגמנט. חמוד. הצ'יפס היה יוצא דופן למסעדות, כלומר כנראה נחתך במקום, לדיסקיות דקות שהיו קראנצ'יות אבל אולי דקות מדי למנה עיקרית ויותר מתאימות למנת בר. העיקר שהקינדרל'ך היו מרוצים.

אין, אין, אין חגיגה בלי עוגה. שלב הקינוחים הגיע.
הילדים רגילים לסופלה/פונדנט/עוגת שוקולד חמה וממולאת שוקולד חם – תקראו לזה איך שאתם רוצים. אז הם קיבלו את זה. בלי זיקוק אבל עם ניסיון לא מוצלח לרשום להם ברכה כלשהי עם רוטב שנדמה לי שהיה מייפל. השתעשענו בניסיון להבין מה כתוב שם. הפונדנט, הטוב-אך-לא-מעבר-לכך, הגיע בגודל מעט מוקטן, עם קצפת שנקראת "פרלינה" אבל הרגשתי בה מעט קפה ולכן הילדים התעלמו ממנה, וערבבו, בחוכמה, את הפונדט עם הגלידה המצוינת שהם קיבלו כחלק מהארוחה שלהם. 32 ש"ח לפונדנט.

טלי ואני, מנסים לצמצם נזקים, הזמנו קינוח משותף, "קרם ברולה חופשי, על קרפצ'ו אגסים בקברנה". קיבלנו מנה די גדולה, אולי אפילו מדי, של ברולה שהיה קצת גס במרקם ובטעם מצד אחד אך מצד שני נח על פלחים דקיקים של אגסים טבולים ביין אך הם לא ממש הורגשו בטעם ובעיקר תרמו למרקם עדין ביחס לברולה. מנה לא מאוזנת שבעיקר העידה על בעיה באגף הקונדיטוריה של המסעדה. 34 ש"ח סבירים.

אז איך נסכם?
קודם כל, מדובר במסעדה טובה מאוד עד מצוינת לעתים. אין שאלה. ניכר שהבסיס מכוון, או לפחות כיוון בהתחלה וכך נותר אם כי נוספו לו אגפים – אל הבשר, וכאן הכוונה היא בפירוש לסטייקים. אבל, וזה אבל גדול, המחיר הוא מכשלה גדולה מלהגיע ללב העניין.
מנות המעטפת מסביב לבשר בהחלט טובות ולעתים מפתיעות, אבל בד"כ במחיר שהוא גבולי מהצד העליון ביחס לתמורה ולעתים מעבר לכך, מה שלעתים גורם להרגשה של איך נגיד בעדינות, מיקסום רווחים מצד המסעדה.
על מנות הקונדיטוריה ניתן לוותר עד שהמצב שם ישתפר.

אז אם יש לכם חשבון פתוח – לכו בלב שקט ותכוונו בעיקר אל הסטייקים. לכל השאר – אפשר להשאיר את האדסון כמסעדת אירועי-פעם-בשנה-נשתולל, וגם אז – ללכת על סטייק מגודל לשניים או על המנות שנוטות יותר ליצירתיות. על מה שבאמצע בין שני אלו ניתן לוותר.

.

אתר: http://www.hudson-tlv.com (האתר מעט מבולגן ובנוי כך שצריך לחפור בתתי-תפריטים בכדי להגיע לכל המידע. תתאמצו)
טלפון: 03-6-444-733
כתובת: הברזל 27, רמת החייל, תל אביב (מגדלי אור).
חניה: כניסה לחניה דרך רחוב הברזל, החניה של "מגדלי זיו". קחו איתכם למסעדה את פתק התשלום של החניה, והם יסדרו לכם שהחניה תהיה בחינם.
ביקורות נוספות על המסעדה: ריכוז ביקורות ואזכורים ב"מטעמים" ועוד שתיים – וואלה,
"טלוויזיה = מציאות".

ציון כללי: 4.5 כוכבים.
תמורה למחיר (מקסימום הנאה במינימום כסף): 3.5 כוכבים.

כבונוס, מצורפת תמונה מאתר המסעדה, כי מאוד אהבתי את הצילום והעיצוב של הבשר כחלק מהטבע. שלא לדבר על זה שהיא פשוט גורמת לי לרייר ולחפש סטייק בדחיפות…
(נכון לנובמבר 2013 התמונה לא נמצאת יותר באתר המסעדה, אבל מצאתי את התמונה הבאה באינטרנט, שמאוד דומה ברעיון ובביצוע, של חברת מיתוג בשם Brandnv)

.

ביקורת מסעדה: סובה – מסעדה בר אסייתי

היום בצהריים החלטנו שחייבים לגוון קצת.
מצד אחד – אחד מאיתנו שומר כשרות, אך מצד שני רצינו משהו מעבר לאוכל ביתי/פלאפל/שווארמה, אז לאחר חיפוש קצר בחרנו בסובה המגדירה עצמה "מסעדה בר אסייתי".

נסיעה קצר לצפון אזור התעשייה הדרומי של נתניה (פולג/איקאה), קצת לפני משרדי סלקום.
המסעדה היתה מלאה בזמן שבאנו, קצת לפני אחת בצהריים, וחיכינו בעמידה 10 דקות עד שהתפנו לקבל אותנו ולהושיב אותנו ליד שולחן שטרם נוקה מהלקוחות הקודמים. העיקר לתפוס עמדות.
לפי התפוסה והתור כבר פיתחנו ציפיות שהתבדו במהרה.

העיצוב הוא אסייתי זריז. באותה מידה זו היתה יכולה להיות מסעדה ביתית פשוטה שעברה מקצה קישוטים לטובת התמזרחות מהירה. בקיצור, לא המקום לאווירה. כאן באים לת'כלס.

מכיוון שדובר בשעת צהריים, הרי שתפריטי העסקיות היו על השולחן. יש מספר עסקיות, כאשר הבסיסית עולה 48 ש"ח. לא זול. לבטח לא ביחס לתמורה.
(לבעלי כרטיס חיוב או הסדרים עם מעסיקים בסביבה – המחיר הוא 38 ש"ח)
במחיר זה מקבלים מנה ראשונה (מבחר מרקים או אגרול), מנה עיקרית (מתוך מבחר מצומצם) וכוס שתיה, כולל מוגזת.

אני והדוס הזמנו אגרול. שנות השמונים היכו בנו עם אגרול רופס ושמנוני שהיה אחד מהגרועים שאכלתי בחיי, אם כי לפחות השמן היה יחסית טרי ונחסכה מאיתנו הצרבת.
הבריון הספורטיבי הלך על מרק היום שהיה ירקות בסגנון אסייתי. הוא דיווח על משהו שהזכיר לו את השירות הצבאי.

פסימיים המשכנו למנות העיקריות. אני לקחתי פאד-תאי עוף שהכיל אטריות אורז סבירות עם בוטנים קצוצים כמקובל, כמות יפה של עוף והירקות המקובלים למנה – בצל ירקות, נבטים, רצועות גזר וקצת חסה. את הכל עטף רוטב כתמתם ולא ברור. הייתי רעב ואכלתי בלית ברירה, אבל בניגוד להרגלי – לא סיימתי. יש גבול, אני כבר לא בצבא.
חבריי הזמינו מוקפץ בקר בחצילים עם אורז מטוגן ודיווח על מנה סבירה עד טובה-מינוס.
סיכמנו שזו היתה הגרסה האסייתית למפעיל חדר האוכל אצלנו בעבודה (רמז: לא מחמאה).

ביציאה ראינו שתי עלמות חן שישבו מול מנת אטריות ורדרדה שרק לוגו של "האלו קיטי" היה חסר עליה. (לצורך ההגינות נאמר שייתכן והיו אלו העלמות שצבעו עם המנה עם הרוטב האדום המוכר, ולא המטבח). בכל מקרה, ברחנו.

השירות היה מאוד לחוץ, מבולבל ולא תמיד מיודע אודות הרכב המנות. שעת הצהריים הלחוצה יכולה להיות תירוץ מסוים.

אז אותנו כבר לא יראו ב"סובה", לא בצהריים ובטח לא בערב.
הגענו למסקנה שליד מתחמי תעשיה ותעסוקה צומחות מסעדות שמנסות לתת קצת יותר תמורה מחדרי האוכל המרכזיים, תמורת הרבה יותר כסף – ומכך הן מתפרנסות, מקהל חצי-שבוי, בלי באמת לנסות להתאמץ עבור הלקוח וכספו.

ציון: 3 כוכבים.
תמורה למחיר: 2 כוכבים (ולחשוב שהיו עוד שתי עסקיות יקרות יותר).

כתובת: המחשב 1, א.ת. דרומי (פולג), נתניה.
כשר: כן.
אתר: http://www.rol.co.il/sites/soba

.