טוב, צריך להתחיל מאיפשהו. אז נתחיל מכאן.

הוידוי הבסיסי הוא שאני על פי כל קנה מידה – שמן. גם מדד BMI חושב כך.
בכל שנה, ביום ההולדת, כאשר שרו לי "עד 120‏"  – חשבתי שהתכוונו לקילוגרמים.
רק לאחרונה הבנתי שהתכוונו לשנים… מביך.

אז כן, מבחינה רפואית ומבחינות נוספות אני צריך דיאטה ופעילות גופנית – אבל… וזה אבל גדול, אני אוהב לאכול (בעיקר, פחות לשתות). מחפש תמיד את המוצרים הטובים, האיכותיים, הטעימים – יהיו אלו חומרי גלם, מנה מורכבת או מסעדה. אוכל הוא הנאה גדולה עבורי.
אני גאה לומר שכאשר אני יוצא עם אנשים למסעדה (גם כזו שטרם סעדתי בה), יש כאלו שמחכים לראות מה אזמין – בכדי להזמין את אותם הדברים עבורם…
בהחלט אפשר להגיד שאני מאלו שחיים בשביל לאכול ולא להיפך.

אני יודע שזה לא משהו שאני אמור להתגאות בו, כי לאכול הרבה ו/או משמין זה לא בריא, לא חברתי, לא פוליטיקלי קורקט, לא כלכלי ולא עוד הרבה דברים – אבל מצד שני, יש בי אהבה ובינתיים היא מנצחת.
זה סוג של מאבק נצחי בין מה שרוצה לבין מה שצריך.

אז הבלוג הזה יעסוק בעיקר במזון, יותר בביקורת והתנסות שלי (לטוב ולרע, חשוב גם לדעת ממה להימנע ולא רק מה לצרוך) במוצרים ושירותים שונים, ופחות בבישול כי אני לא כל-כך מבשל (למרות שהאישה לוחצת שאחזור לכך, היא אמרה שבישלתי טוב כאשר היינו רק שנינו, מצד שני יכול להיות שהיא סתם מתחנפת ורוצה עזרה במטבח…).
ייתכן ולטובת המאבק הבריאותי אתייחס גם לניסיונות (הבלתי-קיימים כרגע) שלי להוריד במשקל – לא מבטיח. מקסימום יהיה פוסט פוסט-התקף-לב/שבץ. או לא…

טוב, למה להיות פסימיים. נעזוב את זה.
אוכל בעיניי הוא חלק מהליבידו, לא במובן הפשוט, המיני, אלא כחלק מהדחפים להגיע להנאה וחַיוּת, ואת זה נשתדל לחגוג בבלוג זה.

שיהיה לנו בכיף.

.